פרשת משפטים - ה'תשפ"ה

מאת

 פרשת משפטים



1. “וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם” - המשפטים והחיים הרוחניים
הפרשה פותחת במילים "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים", כאשר ה-"ו" המחברת מלמדת שהמשפטים ממשיכים את מעמד הר סיני.
כלומר, גם הדינים והחוקים היבשים לכאורה הם המשך של מתן תורה ולא דבר נפרד מהרוחניות.

מסר לחיים:
לפעמים אנחנו מפרידים בין חיי הקודש לבין העיסוקים הגשמיים - לימוד תורה ותפילה מול פרנסה ודאגות יומיומיות.
הפרשה מלמדת אותנו שאין הפרדה: גם העיסוק בענייני העולם יכולים ואמורים להיות שליחות אלוקית אם עושים אותה מתוך כוונה טהורה.

2. “כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי” – עבודת השם מתוך רצון פנימי
הפרשה מדברת על דיני עבד עברי, שנמכר לשש שנים ולאחר מכן יוצא לחופשי, אך אם ירצה להישאר, מרצעים את אוזנו.
כשעבד עברי מסיים את שש שנות עבודתו, הוא יכול לבחור לצאת לחופשי, אך אם הוא מחליט להישאר בעבדות, התורה מצווה:
"וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹקִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" (שמות כ"א, ו').
פירוש: אם העבד אומר "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי... לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי", כלומר, הוא מעדיף להישאר עבד מרצונו, אז רוצעים (מחוררים) את אוזנו עם מרצע (מעין מכשיר חד) על הדלת.
מדוע דווקא האוזן?
רש"י מביא את דברי חז"ל (קידושין כ"ב), שהאוזן הזו "שמעה בהר סיני 'כִּי לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים' ולא עבדים לאחרים - והלך זה וקנה אדון לעצמו, תרצע!" כלומר, מי ששמע שהקב"ה קבע שבני ישראל הם עבדיו בלבד ובכל זאת בחרו להיות עבד לבשר ודם - מסמנים זאת באוזנו.
בחסידות מוסבר שזה רמז לנשמה:
האדם עלול להיקשר יתר על המידה לחומריות ולבחור "מרצון" להישאר משועבד לעולם הזה, במקום לחיות כבן חורין בעבודת ה'.
החור באוזן מסמל את הפגם בתודעה הרוחנית - את ההקשבה למה שלא היה צריך לשמוע.

מסר לחיים:
החירות האמיתית היא לא לברוח מאחריות, אלא לבחור להיות "עבד" של אמת – עבד של הקב"ה, ולא של הרגלים ותאוות שמשעבדים אותנו.
האדם צריך לשאוף לעבוד את ה' מתוך חופש פנימי, לא מתוך כפייה או הרגל בלבד. כשמוצאים את העומק שבתורה והמצוות, הן מפסיקות להיות עול והופכות להיות הדרך לחיות חיים אמיתיים ומשמעותיים.

3. “כִּי יַגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ” – לקחת אחריות על כוחות הנפש
הפרשה עוסקת בדיני נזקי שור, ומבחינה בין שור תם (שלא היה ידוע כמזיק) לשור מועד (שור שכבר הזיק בעבר). החסידות מסבירה שהשור מייצג את הכוחות הבהמיים שבאדם – התאוות, היצרים והמידות הטבעיות שלנו.
אם האדם נפל פעם אחת - הוא עדיין "תם". אך אם הוא חוזר על אותה טעות שוב ושוב - הוא נעשה "מועד" וצריך לקחת אחריות ולתקן את דרכיו.

מסר לחיים:
אם נפלנו בטעות או התנהגנו לא נכון,
זה לא בהכרח מגדיר אותנו.
אך אם אנו חוזרים על אותן טעויות שוב ושוב, עלינו לעצור, להכיר בבעיה ולנקוט צעדים לשינוי אמיתי.

4. “אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי” – נתינה כדרך חיים
הפרשה מצווה על מתן הלוואה לעני, והחסידות רואה בכך מסר עמוק יותר: הכסף מסמל חיות והשפעה רוחנית. כאשר אדם יכול "להלוות" - כלומר, לתת מעצמו לזולת, עליו לעשות זאת בלב פתוח.
במקום לראות את הנתינה כעול, יש להבין שהיא זכות - ה' נותן לנו אפשרות להיות משפיעים בעולם, בין אם בחומר ובין אם ברוח.

מסר לחיים:
עלינו לאמץ גישה של נתינה, לא רק בכסף אלא גם במילים טובות, עזרה לזולת ולימוד תורה עם אחרים.
ככל שאנו נותנים - כך אנו מתברכים בעצמנו.

5. “וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹקֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ” – הברכה בתוך הטבע
הפסוק מבטיח שמי שיעבוד את ה', לחמו יתברך.
החסידות מסבירה שהלחם מסמל את הפרנסה בדרך הטבע, אך ברכת ה' היא מה שנותנת לו הצלחה אמיתית.
אדם יכול לעבוד קשה מאוד אך להרגיש שהפרנסה אינה מספקת. מנגד, אדם אחר יכול לעבוד באותה מידה, אך עם אמונה וביטחון בה' והוא יחוש סיפוק ושפע גדול יותר.

מסר לחיים:
לצד ההשתדלות הגשמית, עלינו לזכור שהברכה האמיתית באה מה'. גישה של אמונה ושמחה פותחת צינורות לשפע גדול יותר בחיים.
פרשת משפטים מלמדת אותנו שעבודת ה' אינה נשארת בעולם הרוחני בלבד - היא מתבטאת בכל פרט מחיי היום-יום, מהיחס לזולת ועד לניהול כספים.


יהי רצון שנזכה לחיות על פי הדרכותיה של התורה ולגלות את האלוקות בכל תחומי חיינו!


קבוצת וואטסאפ שקטה "חסידות בפרשה"
אשמח אם תשתפו ותצרפו עוד אנשים - תזכו לברכה.

תגובות

הוסף רשומת תגובה